רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

זיכרון נייד: ייצוג ופרשנות בעולם גלובלי ודיגיטלי


מראה מקום: זיכרון השואה במוזיאונים בראי מקומי/עולמי

אורית אנגלברג ברעם


יד ושם ומוזאון השואה בוושינגטון הם אתרי הנצחה לאומיים של השואה, הנמצאים במדינות בהן חיות הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. מוזאונים אלה, שלא כמו אתרי ההנצחה באירופה, אינם קשורים גיאוגרפית למקום שבו התרחשו האירועים שהם מבקשים להנציח. ה"עוגן" לקיומם אינו בשימור האתר עצמו, אלא בערכים הקבוצתיים שעמדו בבסיס ההחלטה להקימם. מסיבה זו, אף כי שניהם עוסקים בהנצחת אותו אירוע היסטורי, כל אחד מהם מציג נרטיב שונה.

אחד ההבדלים החשובים ביותר בין שתי התצוגות הוא בנקודות המבט שהן מאמצות. הנרטיב ביד ושם מסופר מנקודת מבטו של הקרבן היהודי, ואילו במוזאון האמריקני מבקשים בו-בזמן הזדהות האמריקנים, שעמדו מהצד ולאחר מכן שחררו את המחנות, והזדהות עם הקרבן, שלאחר המלחמה הפך את אמריקה לביתו. בנייתו של מוזאון שואה לאומי בארצות הברית הייתה סוגיה שדרשה הסברים מרובים לעומת בנייתו של מוסד כזה בישראל. כתוצאה מכך הנרטיב שהובנה במוזאון הזה היה מורכב יותר.

ניתוח מרכיבי התצוגה ובחינה של הפרוטוקולים המתעדים את הקמתם של שני המוסדות, חשף  את קווי הדמיון והשוני האידיאולוגיים של שני המוזאונים. כך למשל, בשתי התצוגות משורטטת דיכוטומיה תמאטית של "כאן" מול "שם", כאשר ה"שם" הוא אירופה, מקום התרחשותו של האסון, וה"כאן" הוא המדינה שבה נמצא המוזאון (ישראל או ארצות הברית). ביד ושם "שם – גולה, כאן – גאולה" ובמוזאון האמריקני "שם – דיקטטורה רצחנית, כאן - דמוקרטיה סובלנית". שם התרחשה הזוועה ואילו כאן נמצא "הפתרון" לשואה המגולם בערכי הדמוקרטיה האמריקנית או בתחייה היהודית בארץ ישראל. בכך דומים המוזאונים: שניהם מציגים את השואה כ"אחר" האולטימטיבי למדינה שבה הם ממוקמים, ובכך "מלאימים" את זיכרון השואה.

ההשוואה בין שתי התצוגות מחדדת את ההבדלים ביניהן ואת ההשפעות ההדדיות. ההשוואה מעניקה ממד חשוב לחשיפת המסרים הדידקטיים והשיקולים הפוליטיים הבאים בהן לידי ביטוי. לדוגמה, האם השואה מוצגת בהם כאירוע בעל משמעות אוניברסלית או יהודית ייחודית? השפעות הגלובליזציה על זיכרון השואה לא העלימו את הערכים והזהויות המקומיות, אלא יצרו שילוב של ערכים אוניברסליים בתוך הזיכרונות הלאומיים. במובן זה שני המוזאונים הם "גלוקאליים" – כלומר, משלבים השפעות תרבותיות הן עולמיות והן מקומיות.

בהרצאה יוצג האופן שבו החפצים בתצוגה נבררים היטב על מנת לייצג לקהל המבקרים את הזיכרון של הקבוצה שהקימה את המוזאון, ולפיכך משקפים את מערכת הערכים הקולקטיבית ואת הנרטיב של אותה קבוצה. מתוך כך יעלה  שיח ביקורתי אודות הדרכים שבהן מוזאונים "מתווכים" את העבר במטרה לשמר זיכרון ולהנחיל מורשת, המושפעים מזהויות ההווה. כך, תחרוג ההרצאה מן הפן המוזאלי בלבד, ותעסוק בדיון רב-תחומי: היסטורי, חינוכי ופוליטי.