רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

נופי תרבות


התערבות אמנותית כפעולה של שימור, מכפר ערבי לכפר אמנים - עין הוד כמקרה בוחן

עירית כרמון פופר, אלונה נצן שיפטן


הרגע ההיסטורי שבו הפך הכפר הערבי עין חוד לכפר האמנים עין הוד בזכות התערבותו של האמן והאדריכל מרסל ינקו הוא מקרה מבחן שדרכו ייבחן החיבור הטעון והפורה בין אמנות ושימור. הכפר עין חוד ננטש ב-1948 ולאחר שכשלו הניסיונות ליישבו, החל ב-1953 תהליך התיישבות הדרגתי של קומץ אמנים בהנהגת ינקו. הם פלשו לבתי הכפר, שיפצו ושיקמו אותם בתוך כך הסתייעו בשיטות בנייה מקומיות ובבנאים פלסטיניים, הקימו סדנות ומכרו את יצירותיהם תחת מודל כלכלי שיתופי בגלריית הכפר.

ינקו היה אמן דאדא ידוע, ממייסדי קברט וולטר בציריך 1916 ואדריכל מודרני בבוקרשט בשנות העשרים והשלושים. לאחר עלייתו ב-1941 עבד באגף התכנון במחלקת מחקר וסקר, שעסקה בהגנת ערכי טבע, נוף ומורשת היסטורית, תחת אליעזר ברוצקוס. בחסות הממסד קידם ינקו אג'נדה שימורית שהעניקה לגיטימציה להתיישבות בכפר. במחקר זה נטען כי התערבותו קשורה לחוגי האוונגרד של תחילת המאה העשרים, שבהם רכש דפוסי פעולה לקידום אידיאולוגיה אופוזיציונית בתוך מנגנון התכנון הישראלי.

האתגר שבו נתמקד הוא בחינת ההתערבות האמנותית הנוגעת לכפר הבנוי כרֶדי-מייד, כאובייקט פיזי המשמר את תכונותיו ומוטען במשמעויות משתנות. נתמקד בתקופת המעבר של פלישת האמנים שהביאה למיסוד הכפר בכדי לבדוק את הזיקה הרעיונית והאסטרטגית בין הפעולה האמנותית והשימורית; זיקה המציפה שאלות כגון: כיצד פועל סוכן ההביטוס האמנותי בגוף תכנוני ומשפיע על מערך שימור המורשת? כיצד הצליח ינקו באמצעות האמנות למנוע את הריסת הכפר בחסות הרשויות? וכיצד נקשרות תפיסת העולם של ינקו וברוצקוס לקולות הביקורתיים של המודרניזם המאוחר?

הפן המתודולוגי עושה שימוש בשיח של אמנות השתתפותית, אמנות יחסים וסייט-ספסיפיסיטי, שבהרחבתו את ארגז הכלים של האמן לממד שיתופי של התנסות חברתית, מאפשר לבחון את פעולת הפלישה כפעולה אמנותית. הפרוטוקול השימורי, המורכב ממונחים פרומים תלויי תקופה וסובייקט - משמעות תרבותית, פרשנות, אותנטיות ועוד – יבחן כיצד ערכי השימור מקבלים ביטוי בפעולה האמנותית.

עם זאת, המחקר מודע לפער שבין ההתערבות האמנותית כשימור ובין פעולת הניכוס של האחר הערבי, ויבקש לטעון כי דרכי פעולתו של ינקו מעידים על הבנתו את השדה שבו פעל לטובת מניעת הרס ושימוש מחדש במרחב. בזאת ירחיב המחקר את העיון הביקורתי על המרחב הקונפליקטואלי המקומי ויחשוף תהליכי קיימות וקהילתיות בשימור המורשת על התועלות הפוליטיות, התרבותיות והכלכליות הגלומות בה.