רשות העתיקות, מינהל שימור משרד הפנים, מינהל התכנון רשות הטבע והגנים משרד הפנים, מינהל התכנון רשות העתיקות, מינהל שימור רשות הטבע והגנים וועדת מורשת עולמית הוועד הישראלי לאונסקו איגוד המתכננים בישראל עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל הארגון הישראלי לשימור נכסי תרבות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל איגוד המוזאונים ואיקו'ם ישראל איקומוס ישראל האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע אוניברסיטת בר אילן בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל אוניברסיטת חיפה המכללה האקדמית גליל מערבי אוניברסיטת תל אביב

תקצירי הכינוס

דעת המקום, דעת הקהל


ניכוס מורשת - להם ולא להם: יחסן של אוכלוסיות בקיבוץ המתחדש, חברים ומתיישבים, לנכסי מורשת תרבות מוחשית

עירית עמית כהן


מורשת תרבותית מוחשית כוללת נכסים שנבחרו בקפידה על ידי קהילה משום תכונתם לשקף את ערכי עברה. את הנכסים הנבחרים מועידה החברה לדורה ולדורות הבאים, ולשם כך היא מטפחת אותם, דואגת לשימורם ומשלבת אותם בתכנון עכשווי המותאם לצרכיה. במשך שנים אמירה זו תאמה גם את קהילת הקיבוץ. אלכס קשטן במאמרו משנת 1986 קרא למתאר הקיבוצי ולנכסיו "מתווכים מוחשיים בין דורות" וגם הדגיש את תפקידם להעביר מדור לדור ידע, יכולות, נורמות, שאיפות ואמביציות של בעלי מלאכה מחוננים ומקוריים.

מאז שלהי שנות השמונים של המאה העשרים חלים על הקיבוצים תמורות מרחיקות לכת, אידיאולוגיות, כלכליות, חברתיות ודמוגרפיות. התמורות החברתיות והדמוגרפיות כוללות חזרתם של בנים והקמתן של שכונות הרחבה בשולי המרקם הקיבוצי הישן. לכאורה, שינויים אלה מעניקים לנכסי המורשת התרבותית המוחשית בקיבוץ  תפקיד אחר - לייצג את היציבות ואת הרצף הכרונולוגי ועל ידי כך להקהות את ההשלכות השליליות של השינוי בתוך אוכלוסיית הקיבוץ, החברים והבנים החוזרים. אלא שהתמורות בקיבוצים אינן פוסחות על נכסי מורשתם, ומעמדם של רבים מהם משתנה. אחדים זוכים למעמד מחודש ומאומצים על ידי האוכלוסיות החדשות המצטרפות לקיבוץ ומתגוררות בשכונות ההרחבה. אחרים מוזנחים, מצבם הפיזי מידרדר וערכם ההיסטורי נשכח.

מטרת הרצאה זו להציג ממצאי מחקר מתמשך, שנערך בשנים 2014-2009 בעשרים ואחד קיבוצים ושנועד לבחון את יחסן של כל מיני קבוצות המרכיבות את אוכלוסיית הקיבוץ המתחדש לערכי הקיבוץ העכשווי, לביטויים בתכנון בנכסי המורשת התרבותית המוחשית ולאפשרויות פיתוחם הכלכלי. חלקים ממחקר זה התפרסמו בספר שיצא לאור בדצמבר 2014 וכותרתו: חצר הקיבוץ – ערכים ונכסים, בהוצאת יד טבנקין. חלק אחר עומד להתפרסם בעיתון המדעי Journal of Land Use Policy. המתודה שנבחרה למחקר שילבה את שיטת המחקר האיכותני עם השיטה הכמותית. המחקר האיכותני התבסס על סקר שדה שנועד למפות נכסי מורשת תרבותית ואת מיקומם במרחב הקיבוץ. כמו כן הוא כלל ראיונות לבדיקת ערכיותם התרבותית של הנכסים. את המחקר הכמותי ייצג שאלון שהופנה לאוכלוסיות המרכיבות את הקיבוץ כיום, חברים ומתיישבים, אלה המתגוררים בתחומי חצר הקיבוץ וחולקים נכסיה; ואלה המצטרפים לשכונות ההרחבה, ומאמצים נכסים לא להם. ממצאי המחקר חשפו את השונות בין האוכלוסיות ביחס לשימור, מה לשמר, באיזה אופן ולאילו מטרות.